לפי משרד התחבורה, שיטת הנקודות נועדה להרתיע נהגים מביצוע עבירות, לעקוב אחר מורשעי תעבורה מועדים, להגביר את הבטיחות בכבישי ישראל, לתת לנהגים עצמם אמצעים לשיפור הנהיגה שלהם ולוודא את כשירותם לכך.
מהותה של שיטת הנקודות
שיטת הענישה הנהוגה בישראל קובעת שעל עבירות תנועה שמבצעים נהגים נרשמות להם נקודות, הנספרות במשך ארבע שנים, עד תקרה של 36 נקודות. זוהי שיטת מעקב שמדרגת עבירות תכופות של נהגים, בהתאם לחומרתן, וקובעת אמצעי תיקון וענישה המושתים על הנהג לפי קריטריונים שונים.
שיטה זו כוללת חישובים שונים, הן של הנקודות עצמן והן של משך הזמן בו הן נצברות, תוך חלוקת העבירות לדרגות חומרה שונות. בנסיבות מסוימות מוכפלות הנקודות מ-36 ל-72. מכאן שההתמצאות בשיטת חישוב הנקודות מחייבת מיומנות וניסיון רב, כפי שיש רק לעורכי דין לתעבורה.
מהן ההשלכות של צבירת הנקודות?
כל נקודה נרשמת לחובת הנהג החל מרגע הרשעתו על ביצוע העבירה או תשלום הדו”ח עליה, והיא תישאר תקפה כל עוד לא השתמש הנהג באחד מכלי התיקון שנקבעו לה, כמו קורס נהיגה מונעת, בדיקות רפואיות, חזרה על מבחן תיאוריה או מבחן מעשי ופסילת רישיון למשך תקופה קצובה. אם בוצעו התיקונים הנדרשים על ידי הנהג, הנקודות עצמן תמחקנה לאחר זמן מה. עם זאת, הכלים המדורגים לתיקון מצטברים, ובמקרים בהם הנהג לא ביצע את אותם התיקונים, לרשויות יש סמכות להתלות את רישיונו.