לאור מדיניות הקנאביס הרפואי, עולות שאלות רבות ביחס לנהיגה תחת השפעת הסם לאלו המחזיקים רישיון בתוקף, במיוחד לאור העובדה כי לא קיים חוק המתייחס לנוהגים תחת השפעת קנאביס רפואי המחזיקים ברישיון.
מבחינת לשון החוק, אין הבדל בין נהיגה תחת השפעת סמים ונהיגה תחת השפעת אלכוהול. בהתאם לסעיף 64ב (א) לפקודת התעבורה, “שיכור” הוא מי ששותה משקה משכר או מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף של סם מסוכן.
אולם, שימוש באלכוהול מותר ברמות מסוימות בזמן נהיגה לעומת שימוש בסמים שהינו אסור הן תחת נהיגה והן בכלל.
על אף שאין הבדל מבחינת החוק בין נהיגה תחת השפעת אלכוהול ונהיגה תחת השפעת סמים, לבתי המשפט נטייה להחמיר עם נאשם שבגופו נמצאו שרידי סם לעומת נאשם שנהג תחת השפעת אלכוהול.
נהג, שנמצא נוהג תחת השפעת סמים לאחר שנמצאו שרידים של סם בבדיקות שתן או דם שנלקחו ממנו, חזקה עליו כי נהג תחת השפעת סמים. לשם המחשה, קנאביס מתנקה ממחזור הגוף כעבור 21 ימים מרגע צריכתו, כך שאם אדם צרך קנאביס לפני 21 ימים, ונתפס נוהג כעבור 20 ימים, ייחשב כמי שנהג תחת השפעת סמים.
העונש: שלילת רישיון לתקופה של שנתיים עד ארבע שנים
העונש לפי פקודת התעבורה מתייחס לאדם הנוהג תחת השפעת סמים לנהג שיכור, שכן מבחינת לשון החוק, נהיגה תחת השפעת סמים ונהיגה תחת השפעת אלכוהול חד הן.
העונש הינו שלילת רישיון נהיגה למשך שנתיים מינימום. כאשר נתפס נוהג בשכרות או תחת השפעת סם בפעם השנייה במסגרת השלילה הראשונה שנגזרה עליו משך הפסילה הינו ארבע שנים לפחות. בתי המשפט נוהגים אף להחמיר עם נהגים הנתפסים נוהגים בשכרות או תחת השפעת סמים וייתכן כי כאשר מדובר בעבירה חוזרת יטילו על הנאשם אף עונשי מאסר בפועל.
מדיניות הקנאביס הרפואי ברישיון חל על נהיגה תחת השפעת סמים. שכן, אלו הנוהגים תחת השפעת קנאביס רפואי, על אף שמחזיקים ברישיון לצרוך קנאביס על פי חוק, יחשבו כנוהגים תחת השפעת סמים ויענשו בהתאם לעבירת נהיגה בשכרות. בתי המשפט רואים בנהגים אלו כמסוכנים בדרכים בין אם רק נמצאו שרידי סם בגופם שנצרך לא ביום הנהיגה.
אין ספק כי קיימת לקונה משמעותית בחוק ובפקודה ביחס לאלו אשר מאושרים להשתמש בקנאביס רפואי. הצורכים קנאביס רפואי ברישיון עברו בדיקות מקיפות על-ידי רופא הראה לנכון להמליץ על מתן רישיון לצרוך קנאביס רפואי.
במקרים של חולים אלו, צריכת הקנאביס יכולה להביא להקלה משמעותית בסימפטומים של המחלות מהם סובלים. ישנם חולים הזקוקים לצריכת הסם על בסיס יומיומי על מנת לתפקד כראוי אך קיימת לכך השלכה שאינה קלה, אסור עליהם לנהוג על פי חוק.
סיטואציה נוספת הינה חולה שצורך את הסם יחסית לעיתים רחוקות ולא על בסיס יומיומי. כאשר צרך את הקנאביס אינו יכול לנהוג במשך 21 יום עד ששרידי הסם יתקנו מגופו. ברור לכל, כי כעבור פרק זמן בתווך 21 הימים שבין צריכת הסם ועד שמתנקה מגופו, אין הוא משפיע על נהיגתו. למעשה, כעבור מספר שעות חולף האפקט אותו מספק הקנאביס הרפואי.
לשון החוק צריכה למצוא את האיזון הראוי
לסיכום, בהיעדר חקיקה מוסדרת ימשיכו להגיע לבתי המשפט תיקים רבים בגין נסיעה תחת השפעת סמים כאשר לנהגים יש רישיון לצרוך קנאביס על פי חוק. אין ספק כי יש מקום לחוקק חוק המיועד רק לנהגים הצורכים קנאביס רפואי ברישיון.
על מנת שהחוק יתיישב עם ההיגיון הבריא לשון החוק צריכה למצוא את האיזון הראוי בין ביטחון לציבור הנוהגים לבין נהגים הצורכים קנאביס מסיבות רפואיות. למשל, חוק המאשר אך ורק לצרכני קנאביס רפואי ברישיון לנהוג עם שרידי סם בגופם. למעשה, פחות מ 21 יום שאז מתנקה הסם מהגוף ממילא.
בבדיקות דם ושתן, ניתן לראות על פי הממצאים האם הסם נצרך בסמוך למועד הנהיגה או האם מדובר בשרידי סם שעתיד להתנקות מהגוף בקרוב. נראה כי זוהי הדרך הטובה ביותר הן לשמור על בטיחות ציבור הנוהגים והן לאפשר לחולים הצורכים קנאביס רפואי לנהל אורך חיים שגרתי ולשמור על בריאותם.