כולנו מכירים את הרגע הזה. יום שישי מגיע, החברים מתכננים לצאת לבלות ומנסים לבחור מבעוד מועד את הנהג התורן. אחרי שנבחר הזוכה בתואר הנכסף, יוצאים לשתות. במהלך היציאה אומר לעצמו הנהג התורן “אני אשתה רק בירה ואולי גם צ’ייסר. רק אחד”, ולוגם את האלכוהול. הלילה נגמר, כולם בילו והגיע הזמן לחזור הביתה. הנהג התורן עולה על ההגה, מתחיל לנסוע ונעצר על ידי המשטרה. שתי נשיפות עמוקות למכשיר ה’ינשוף’, מבט פייסני לשוטר בתקווה לזיכוי והנה התוצאות – עברת את הכמות המותרת לשתייה. הלילה שלך הפך מנעים לסיוט ורישיון הנהיגה שלך בדרך לשלילה.
מקרים אחרים ומצערים הם של נהיגה תחת השפעת סמים, לרוב בשל רגע אחד של קלות דעת שהביא להחלטה שגויה. אל נהיגה תחת השפעת סמים ואל נהיגה בשכרות מתייחס החוק כאל עבירות דומות.
האכיפה המוגברת
העלייה בתאונות הדרכים גרמה למשטרה להגביר את אכיפתה ובגלל זה היא ממתינה מחוץ למקומות בילוי וביציאות מכבישים מהירים. אדם שיכור, לפי הגדרת החוק, מוגדר לפי כמות האלכוהול באוויר נשוף על פי בדיקת מכשיר ינשוף. בישראל, הריכוז הקביל של אלכוהול בדם הוא עד 290 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף (הכמות המותרת בחוק הכתוב היא 240 מיקרוגרם, אך המשטרה אוכפת רק מ-290) או עד 50 מ”ל אלכוהול ב-100 מ”ל דם. אמצעי האכיפה הפופולרי ביותר הוא מכשיר ה’ינשוף’ שמודד את ריכוז האלכוהול באוויר שאנו נושפים. כמות אלכוהול נמוכה מהמותרת בחוק תוביל לזיכוי, בעוד שסירוב להשתתפות בבדיקה עלול לגרום להרשעה, אלא אם ישנן סיבות רפואיות מיוחדות אשר מנעו ממנו לעשות אותה.
מעבר לכך, ישנם עוד גורמים שבהם מתחשבת המשטרה כמו כמות הזמן שעברה מרגע שתיית האלכוהול. חשוב לציין כי ההגדרה ל’נהג שיכור’ לא חייבת לנבוע משתיית אלכוהול, אלא מכל סם שנלקח ויכול להשפיע על הנהיגה. עם זאת, בבתי המשפט קיימת נטייה להחמיר את הענישה כאשר מדובר בנהיגה תחת השפעת סמים.
מגמת החמרה בענישה
עם העלייה באכיפה, באה גם החמרה בענישה. אם נמצאה בבדיקת הינשוף כמות אלכוהול שחורגת מן המותר, או בבדיקת הסמים מתגלים שרידי סם בשתן או בדם, ייפסל רשיון הנהיגה של הנהג על ידי קצין משטרה לתקופה של 30 ימים. זו קרויה ‘פסילה מנהלית’. יודגש כי כנגד הנהג יוגש כתב אישום בגין עבירה של נהיגה בשכרות ו/או נהיגה תחת השפעת סמים, כאשר ענישת המינימום בחוק היא פסילת רשיון הנהיגה לתקופה של 24 חודשים.
